"הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו" מהווה את הגוף הסטטוטורי המרכזי שנועד לרכז את כלל פעולות השימור, התיעוד וההפצה של תרבות הלאדינו בישראל ובעולם, ואילו האקדמיה פועלת בתוכה ובזיקה אליה כגוף תוכן עצמאי וכזרוע מדעית־לשונית, האמונה על מחקר, קביעת נורמות לשוניות ופיתוח הידע האקדמי בתחום. בשל כך, האקדמיה לא הוקמה כגוף נפרד לחלוטין, אלא שובצה בתוך המסגרת הקיימת של הרשות, תוך הישענות על תקציבה ועל מנגנוניה הארגוניים, פתרון המשקף איזון בין שאיפה לעצמאות מדעית לבין הכרה בצורך בתשתית ממלכתית תומכת.

בפועל מתממשת מערכת יחסים זו במודל של חלוקת עבודה משלימה: האקדמיה מובילה את תחומי המחקר, התקינה והעיסוק הלשוני, בעוד שהרשות פועלת במרחב הרחב יותר של קהילה, חינוך, הפצה תרבותית ויוזמות ציבוריות. עם זאת, הגבולות אינם קשיחים, ורבות מן הפעילויות מתקיימות במשותף, כגון תמיכה בפרסומים מדעיים, עידוד יצירה חדשה בלאדינו, וארגון כנסים ויוזמות בין-לאומיות. שילוב זה יוצר מארג פעולה אחיד, שבו הידע האקדמי מזין את הפעילות הציבורית, והעשייה התרבותית מספקת תשתית חיה ורלוונטית למחקר. במובן זה, היחסים בין שני הגופים אינם רק אדמיניסטרטיביים אלא מהווים מנגנון אסטרטגי רחב, המבקש להבטיח את המשכיותה של הלאדינו הן כשדה מחקר והן כתרבות חיה ומתפתחת.